6/29/08

הגורמטים של המאה ה-16


Lucas Cranach, Salome (detail), c.1530

היום בלימודים נתקלתי באמן הגרמני לוקאס קראנאך (1472-1553) שפעל במחצית הראשונה של המאה ה-16. ראינו בשיעור הרבה יצירות שלו ואותי ריתקו לחלוטין האקססוריז המגניבים, שחוזרים על עצמם אצל הרבה מדמויות הנשים והנערות שהוא צייר. שרשראות שעשויות חוליות חוליות, בסגנון "גורמט", שלא כל כך ברור לי מאיזה חומר הן עשויות (בתמונה שלמעלה מתוארת סלומה. ויתרתי לכם על ראשו של יוחנן על הטס כי רציתי להתמקד בתכשיטים וכי הוא לא קשור לעניינינו.. מי שבכל זאת מעוניין, מוזמן לחפש בתמונות בגוגל).


Lucas Cranach, Portrait of a Young Saxon Princess (detail), 1517

שימו לב שהחומר ממנו עשויה השרשרת נראה שונה ביצירה זו מביצירה הקודמת. ביצירה הנ"ל נראה שהשרשרת / שרשראות עשויות מבד, ומזכירות מעט שרשראות של סוכה. מקסים ! והנה עוד כמה ווריאציות:


Lucas Cranach, Saxon Princesses, c.1535

הכובעים, אגב, מדליקים לא פחות. אני תוהה אם חוקרים של תולדות האמנות חקרו ספציפית את התכשיטים האלה. זה נשמע לי כמו נושא טוב למחקר וכשיהיה לי קצת זמן באמת מעניין אותי לבדוק אם נעשו מחקרים כאלה - בינתיים אני עסוקה בחיפושי חומר לסמינריונים שלי....

ערב נעים!

6/28/08

karlascloset מול childhood flames

אז מה היה לנו? שתי בנות עשרה (כהגדרתן) אמריקאיות, בעלות בלוגים פופולריים וכמו כן, חוש והבנה אופנתית שלא היו מביישים שועלת אופנה וותיקה בת 35. בנוסף, על אף גילן הצעיר יש בבעלותן מותגים מכובדים ביותר, בעיקר בתחום ההנעלה, כמו מארני, מגפוני מארק ג'ייקובס (הכה מדוברים), ונעלי איב סן לורן. אני כבר מתחילה לחשוב שאין כזה דבר משבר סאב-פריים בארה"ב וכולם שם רק מתגלגלים בכסף וקונים מותגים...


התמונות לקוחות מ-karlascloset ומ-childhood flame

שימו לב לשני זוגות המכנסיים האלה והשפעתם על ההופעה הכללית וצללית הגוף. אמנם הבנות מן הסתם אינן בעלות גובה ונתונים זהים, ונראה לי שגברת cf גבוהה לפחות במעט מקרלה, אבל תראו כמה קרלה נראית נמוכה במכנסיים שבחרה לעצמה ואילו "חברתה" גבוהה ומאורכת... אין ספק שקרלה מגניבה ביותר, שיקית ובעלת טעם מוצלח (+אחת התספורות המעולות שראיתי השנה) אבל מה נסגר עם הקיפול הזה של המכנסיים? זה מקצר לה בטירוף את הרגליים.. (מי אמר עוץ לי גוץ לי ולא קיבל?) התמונה הזאת שלה לא חדשה ובכל פעם שאני מסתכלת עליה זה פשוט מחרפן אותי כמה המכנסיים האלה מקצרים אותה. המכנסיים המקופלים איכזבו אותי מאוד ולדעתי הם עושים לה עוול. לעומתה, miss childhood flames רק האריכה והאריכה את הנתונים הטבעיים שלה. זה נראה כאילו הרגליים שלה לא נגמרות. זוהי תוצאה של הגזרה הגבוהה של הג'ינס + אורך המכנסיים שמגיע כמעט לרצפה + נעלי עקב (גם קרלה על עקבים לא פחות נמוכים, אך במקרה שלה האפקט המגביה שלהם פשוט נעלם לחלוטין). בשני המקרים מדובר כאן באאוטפיטים "נקיים" יחסית, מה שמדגיש את נושא הצללית. וזוהי דוגמה טובה, שמאפשרת להסתכל מעבר לטרנד, לקוליות או ל"מיוחדות" של פריט מסוים. לזה בדיוק מתכוונים כשמדברים על בגד שיוצר אשליה שירדת ב-5 ק"ג או שגבהת, וגם לצערנו על בגד שעושה אפקט הפוך.
בכל מקרה, זה לא אסון נוראי וקרלה לא נראית רע (אלא קצת פחות טוב ממה שהיא יכולה להיראות, לדעתי), וכמו כן היא קיבלה על האאוטפיט הזה 65 תגובות מפרגנות ומשתפכות וממשיכה עד עצם היום הזה לקפל באותה צורה מכנסיים באגיים מבדים אחרים... אבל זוהי דעתי, וגם אם רק אני רואה את זה, סתם נקודה למחשבה...
שבוע טוב!


אגב, תבדקו את הפוסט עם ה"מתכון" להכנה ביתית של חצאית נפוחה (puff skirt). נראה מוצלח ביותר.

6/26/08

יום חמישי משובץ

משום מה יוצא שרוב מה שאתם רואים מהמלתחה שלי זה משבצות... נו, מילא... כנראה שאני בקטע משובץ שכזה עכשיו:



הקיץ ממש הכריע אותי... נכנסנו חזק לתוך חום יולי אוגוסט ואין מנוס מלהתלבש קליל... אפילו באוניברסיטה כבר לא כל כך קר לי והגעתי למסקנה שהסקיני האלמותי שלי מחמם ונצמד יותר מדי מכדי ללבוש בעונה זו (אולי רק בערבים). אז החלטתי לא להילחם בזה ואני עוברת לשמלות. השמלה הנ"ל מזארה, ומה שאני אוהבת בה הוא שהיא קלילה מאוד ונראית קצת כמו אוברול (אך לא..) וכמובן המשבצות.



ועוד שמלה משובצת, הפעם בדוגמת פפיטה צפופה (מצלמות שונאות כאלו דוגמאות...) שנמצאה בחנות של פרחות שאין לי מושג מה שמה. האמת שאלה מסוג החנויות שאני בדרך כלל לא מתקרבת אליהן, וכשנכנסתי פנימה היתה לי ממש בחילה מכל העיצובים המגעילים, ההדפסים המזעזעים, והצבעים הצעקניים. יש גם עוד בעיה בחנויות כאלה והיא המוכרות הפרחות שאוטומטית מתייחסות אלי באדנות (כפי שאתם רואים בתמונות, אני לא ממש נראית בת 28) וחופרות לי עם שאלות סתומות כמו: "חמודה, את מחפשת משהו ספציפי?" (על שאלה מסוג זה תמיד בא לי לענות ב: "לא, אני ממש לא מחפשת משהו ספציפי. אני מחפשת משהו נורא כללי, בסגנון של שמלה-בשילוב-מכנסיים-בשילוב-סטרפלס, יש לכם משהו כזה?" אבל אני תמיד מוותרת על ההתחכמות...) או לחילופין, מנסות למכור לי איזה "מכנס מ-א-מם". מה שהמוכרות האלה לא מבינות הוא שכשאני נכנסת לחנות, אני תמיד יודעת בדיוק בדיוק מה אני מחפשת ולא יעזור בית דין. שום נסיון מכירה, אגרסיבי ככל שיהיה, לא יעבוד עלי. פשוט לא. בגלל זה אני אוהבת לקנות ברשתות בהן בדרך כלל לא מציקים. בכל מקרה, על אף הסלידה מחנויות הפרחות, השמלה הרטרואית החמדמדה והקצרצרה הזו קרצה לי.

ובתכלס, כבר כתבתי על זה בעבר, בכל מקום אפשר למצוא איזה פריט מדליק, אז כדאי אולי לוותר על הבררנות מדי פעם.
אגב, סתם בשביל הקוריוז, לשמלה הזאת צורפה חגורה עבה, לחלוטין לא קשורה, בצבע צהוב לימון זרחני. הרעיון היה כנראה להתאים אותה לצבע הכפתורים החמדמדים שעל הצווארון. רק העניין הוא שהכפתורים הם בצבע צהוב חלמון, ושמלה בגזרה כזו לחלוטין לא צריכה חגורה. ועוד עבה!!! זה מה שנקרא: איך לא להתלבש / איך להוזיל את הלוק שלך בשתי שניות. כמובן שנפטרתי מהחגורה לאלתר...

ערב נעים!

6/25/08

"סגנון" מול "זמנים מודרניים"



כבר שבועות שאני זוממת ומתכננת לעשות את הפוסט הזה, ולעמת זו מול זו את שתי פנכות האופנה העיתונאיות של יום רביעי. הדירה שלי כבר נראית כמו "ארכיון העיתונות" מרוב מוספי יום ד' שאני שומרת, בתור תחקיר לפוסט. אבל, כמובן שלא יכולתי להרשות לעצמי להתפנק בקריאת פיסת טקסט שאינה קשורה ללימודים. השבוע ובשבועיים הקרובים, עיקר המאמץ שלי מושקע בסמינריון השני שאני עושה בתולדות האמנות (והשלישי שלי בספירה הכוללת של הסמינריונים). נושא הקורס הוא "הרנסנס הגרמני" ואני החלטתי לכתוב ספציפית על "אפים גדולים באמנות המאה ה-16 בגרמניה ובצפון אירופה". כן כן, אפים, הדבר הזה שתקוע לנו באמצע הפרצוף. ואני חוקרת את הדוגמאות הגרוטסקיות שקיימות בתחום. קחו למשל את הדפס העץ הבא, כדוגמה :


Hans Weiditz, The Physician and his Assistant, woodcut

בקיצור, אני מנסה להתנזר מכל חומר טקסטואלי או ויזואלי שלא עוסק באפים גדולים / ארוכים / יוצאים מגדר הרגיל / מחוטטים / זבי נזלת ושאר ירקות. אבל סוף סוף הגיע יום רביעי והחלטתי להרים את הכפפה שזרקתי לעצמי (ולנגב איתה ת'אף. סתאאאם...). אז ככה, כהקדמה, אציין שאני לא ממש קוראת עיתונים (יומיים) או מתעניינת בחדשות. כל חדשה שאינה עוסקת בגזרת המכנסיים בעונה הבאה או באורך החצאית ה"נכון", מתוייגת אצלי כלא מעניינת כל כך... אינני קונה עיתון ביומיום, וכמו כן, להורים שלי יש מנוי על "ידיעות אחרונות", ככה שאם ממש בוער לי לקרוא עיתון אני יכולה לקפוץ אליהם. לאחרונה, שמתי לב שדווקא בימי רביעי אני מקפידה לקנות במכולת "מעריב", וזאת בגלל המוסף "סגנון" שהתחבב עלי מאוד. אז לקחתי מההורים את "זמנים מודרניים", עברתי בדקדקנות על שני המוספים, ולהלן ההשוואה המלאה:

* קודם כל, פורמט: 37 על 26 ס"מ (בקירוב) של "זמנים" מול 30 על 21 סנטימטרים של "סגנון". על פניו, זמנים יותר גדול ומרשים אבל, הגודל לא קובע! כלומר, רצוי שיהיה גודל אבל הביצועים צריכים להיות בהתאם, וכאן, זמנים קצת בבעיה... והדברים יכולים גם לעבוד בכיוון ההפוך - סגנון יותר קטן, אינטימי ונגיש בגודלו. יש לציין כאן גם שהפורמט של זמנים יותר גדול אך המוסף עצמו דק ביותר ונגמר לך נורא נורא מהר. לעומתו, סגנון יותר עב כרס ממנו ומעסיק אותי יותר זמן.

* שנית, הנייר: אבוי לי, כבר שכחתי מאז לימודי העיצוב את השמות והזיהויים של סוגי הנייר השונים: נטול עץ / עיתון / כרומו וכו' וכו' אז אולי המינוח שלי לא יהיה כל כך מקצועי. על כל פנים, זמנים "מתהדר" בנייר עיתון רגיל, למיטב הבחנתי, כזה שמלכך את האצבעות ומבאס את התמונות שמודפסות עליו. סגנון אינו מלכלך והדפים שלו חלקים ונעימים.

* על השער: השבוע, בסגנון, מככבת עינת ארליך - בחורה שיקית ללא עוררין. בזמנים מודרנים יש תמונה תמוהה שנראית כמו צילום אילוסטרציה מאימג' בנק (וזה לא צילום כזה, בדקתי) של טינאייג'רית עם גופייה כעורה ואקססוריז מיושנים, רכובה על סוס (אין מה לעשות, סלבריטאית על השער מעניינת ומוכרת יותר עיתונים מאשר נערה אלמונית).


כפולת עמודים של "זמנים מודרניים"

* מה בפנים: בזמנים, כתבת השער היא על תופעת רכישת בוק כמתנת בת מצווה למתבגרת המצויה (??), כתבה נוספת על תחביבים ועיסוקים של גברים בשעות הפנאי. אצל המתחרים בסגנון, כתבת השער עוסקת בעינת ארליך המרקדת לתוך שנות ה-40 שלה, כתבה נוספת על עשרת הביליונרים המנהלים את תעשיית האופנה העולמית (מעניין!) וכתבה על המעצב פרופ' עזרי טרזי.

* הפקת אופנה: בזמנים, "לבושים לפרום (Prom)" - כוכבי 'היי סקול מיוזיקל' הישראליים לבושים במיטב המחלצות לנשף סיום הלימודים. לטעמי, השמלות של הבנות צפויות ביותר ומשעממות. מלבד ה-Corsage היפהפה שכל אחת עונדת על היד (לדעתי זה טרנד שצריך להשתמש בו יותר!) אין פה שום דבר שתפס את העין שלי... בסגנון, מצאתי את הפקת "לפרטי פריטים" על האקססוריז הלוהטים של הקיץ. האמת, יש כאן קצת פיספוס, התמונות עמוסות מדי לטעמי וקצת רועשות, והאקססוריז שנבחרו לא משתלבים הכי יפה וממש לא "טעימים לי" (מלבד החגורה הסגולה הפרחונית המקסימה של מיו מיו שמככבת גם בשער של "לאישה"!) - יש לכם, חברים יקרים ממעריב, מה ללמוד. נסו עלעול קצר בכתבות האקססוריז של "הארפרס בזאר".


כפולה של "סגנון"

*מדורים קבועים: בזמנים מודרניים מדור חביב שנקרא "היו זמנים באופנה", הכולל תמונות אופנה רטרו מלפני עשרים, שלושים או ארבעים שנה. מגניב לחלוטין. "ברכה בודקת", לעומת זאת הוא מדור צרכנות קצת מיושן לטעמי. כמו כן, קוראי זמנים יכולים להינות מטור ייעוץ שבועי של ורדה רזיאל ז'קונט (תזרקי אותו!!!), טור "שאנטי באנטי" של טל נחשון וכמובן כפולת עמודים של אוכל בניצוחה של קרין גורן. בסגנון תמצאו את משטרת האופנה הקטלנית (לעיתים הוא ממש מגזים, לא מתה על הסגנון הזה) של "חיננית" / חן אבני, טור של נילי לנדסמן שהשבוע מכסחת את הסרט "סקס והעיר" ואת הסידרה בכלל. בסגנון יש גם, כמובן, מדור אוכל וכמו כן, טור גברי חביב ביותר של יוני גולן, "נגד כיוון הזיפים", שתמיד מצליח להוציא ממני כמה חיוכים.

לסיכום, הדו קרב המאולתר הזה הסתיים, לטעמי, בנצחון (אם כי לא מוחץ) ל"סגנון" של מעריב. ללא ספק שני המועמדים אינם מגזיני אופנה והם אמורים להיות מגזיני לייף סטייל, שהאופנה בהם היא החלק בעל המשקל הגדול ביותר. בזמנים מודרניים העניין הזה קצת מתמסמס והניסיון "להגיע אל כולם" (גברים נשים וטף) מחליש בעיני את המוסף. סגנון, לעומתו, מרגיש לי יותר מלוטש, שיקי, ומתוחכם וגם נעים לי יותר לקריאה. לסיכום, ידו של סגנון על העליונה, אם כי שני המועמדים יכולים לתת גז וללטש את עצמם עוד יותר, בשביל שבימי רביעי תהיה לי דילמה עוד יותר גדולה מה לקרוא...
לילה טוב!

6/21/08

לא יכולתי לעשות עם זה כלום*

* מלבד לגהץ את הוויזה...



מכירות סוף העונה החלו! באמת שלא תכננתי לקנות (עוד) נעליים, אבל הייתי בסביבה של "בהונות" וראיתי את המתוקות האלה בחלון שקרצו לי בחינניותן ובהנחתן... טקסטורת עור הנחש, צבע ה-teal (טורקיז כהה ירקרק שכזה ??) ושילוב רצועת הזהב המפתיעה עשו לי את זה. אז החלטתי לצרף אותן למשפוחה. שאר חמולת הנעליים הענפה קיבלה אותן לארון בחיבוק חם, אם כי בטרוניה קלה, כי עכשיו הן ייצטרכו להצטופף עוד יותר. ממש קופסת סרדינים מה שהולך שם... אז זה הסיפתח שלי ל"סוף העונה". נראה לי שאצטרך להתאפק עם המשך ההסתערות על הסיילים כדי:
א. לאפשר לאחוזי ההנחה לעלות עוד יותר (הממ.. 70%, יאמי...)
ב. להתאושש מחשבון הוויזה הקרב ובא שהולך להיראות יותר כמו דו"ח או רפורט...
ואם אנחנו כבר בעסקי נעליים, הנה אסופה של "עיטורי רגליים" חביבים שקיבצתי מהרשת בשבוע שעבר:
1. ניין ווסט 99 דולר
2. אלדו 59 דולר
3. ניין ווסט 39 דולר
4. אלדו 64 דולר
5. סטיב מאדן 69 דולר
6. זארה
המחירים נלקחו מהרשת בשבוע שעבר, לכן ייתכן וחלקם עוד ירדו מאז... מחירים אלה יכולים לשקף לכם כמה הנעליים הללו באמת שוות וכמה היבואנים הישראלים עובדים עלינו בעיניים ומפקיעים מחירים (וגם לא מביאים חלק מהדגמים היפים...). בכל מקרה, אם היינו גרים בארה"ב, חלק מהנ"ל כבר היו ברשותי מזמן. למשל מספר 3: ראיתי את הנעליים האלה בקניון רמת אביב לפני שבוע. למיטב זכרוני מחירן היה 499 ש"ח, או שבעצם 399 ש"ח. אבל גם המחיר הנמוך מבין השניים הוא ממש ממש יותר מדי. 39 דולר הרבה יותר מתאים לי...
אח, כל כך הרבה נעליים, כל כך מעט רגליים... ואפרופו רגליים, בעודנו מתבשלים בקיץ הישראלי שהחל להכות בנו ללא רחם, אפשר רק לחשוב על קולקציות סתיו חורף 2008-9, שנושב מהן משב רוח צונן. ובהקשר לרגליים, מה דעתכם על הגרביונים המדהימים הללו עם אפקט ה"גראדיאנט" ?


מתוך קולקציית RTW לסתיו 2008 של Tsumori Chisato, התמונה לקוחה מ-Modelcouture.com

נפלא. יש לה גם עוד ווריאציות לגרביונים: פרחים, פסים... שווה הצצה. בכלל, מסתמן שהגרביונים הצבעוניים והמודפסים ממשיכים איתנו חזק גם בחורף הבא:
מימין: פוצ'י, זאק פוזן, רוברטו קוואלי. התמונות לקוחות מ-Modelcouture.com
אלו, כמובן, לא בתי האופנה היחידים שממשיכים עם הגרביונים הצבעוניים. וזוהי בשורה משמחת כי באמת לא השתמשתי מספיק בגרביונים הצהובים/חרדליים שלי...
עד כאן לערב זה, לילה טוב וחלומות קרירים!

6/18/08

מה תלבשי לדייט עם לאנס ארמסטרונג?

אני מחבבת את קייט האדסון. מלבד העובדה שהיא ואני נולדנו באותו תאריך לידה (19 לאפריל - היא בשנת 1979 ואני שנה אחריה), הופעותיה הקולנועיות בדרך כלל משובבות את נפשי. למי שלא יודע, קייט מתפקדת כרגע בתור הבלונדינית התורנית / ממתק החודש של לאנס ארמסטרונג. מתברר שהוא רודף שמלות די רציני, אבל אני יכולה להבין אותו. בתור מי שהיה אמור ברגע זה ממש להימצא 6 מטרים מתחת לאדמה ולהיאכל על ידי תולעים הוא עשה את הבלתי יאומן וניצח את הסרטן הקטלני. אז בתכל'ס מגיע לו לחגוג ולנצל כל רגע - לא? וכמו שאתם כבר יודעים, את הרגעים הנוכחיים שלו הוא מנצל עם קייט הדסון, אם כי, כפי שתראו, היא סיפקה לו השבוע כמה רגעי אופנה מעוררי פיהוק:

חמודה, נא לא לבזבז את זמנו היקר של לאנס ארמסטרונג (לא כל יום מקבלים הזדמנות שניה לחיות)! מה בדיוק ההופעה הזאת אמורה להביע?? אני מבינה שאתם בדרך להופעה של "איירון מיידן" ושאם היית עושה פן הוא בטח היה נהרס עקב הלחות והזיעה, אבל לפחות איזה עיצוב שיער מינימלי... שאר האאוטפיט סביר אך די משמים ומעורר פיהוק. שילוב הצבעים לא מוצלח במיוחד ודי משעמם. הג'ינס מאוד פאסה ובנוסף, האם אני רואה נעלי שפיץ מבצבצות מתחתיו?? אני מאוד מקווה שלא! אני מחשיבה את עצמי כבנאדם די פתוח באופנה ומשתדלת לא לשלול לחלוטין שום דבר. אם אני מצליחה למצוא דוגמא (ואפילו רק אחת) לגבר או אישה שהפריט או הסגנון הנדון עובדים בשבילם ונראים עליהם טוב, זה מספיק בשבילי על מנת לא לפסול. אבל... נעלי שפיץ אני מ-מ-ש לא אוהבת ואין מצב שתמצאו כאלה במלתחה שלי. ועל אף הפתיחות, על העניין הזה סימנתי איקס גדול. בכל מקרה, הג'ינס של קייט מאוד ארוך וכמעט לא מאפשר לבחון את הנעליים, אז אתן לה להינות מהספק. כמו כן, יש לציין שהאקססוריז נראים אקראיים לחלוטין. אין בעיה כל עוד האקססוריז אקראיים אך עם כוונה מאחורי זה, כמו למשל אקססוריז מעולמות שונים לחלוטין ש"מתנגשים" - מגניב. ואפשר גם כמובן ללכת על הגישה הקונבנציונלית יותר של אקססוריז מאותה משפחה (צבעים, טקסטורות, נושא...). אבל כאן נעשתה בחירה ללא כל מחשבה, כפי הנראה, מה שיוצר מראה ממש סתמי. זה בסדר עבורנו, בני התמותה הפשוטים אבל את סלבריטאית, עשירה, כוסית ועוד יוצאת עם לאנס ארמסטרונג. ממך ציפיתי ליותר... לסיכום, נראה שהיא התלבשה מתוך שינה או משהו כזה. ציון: 55 / מספיק בקושי / עובר.

רק עברו להם יומיים, והנה קייט כאילו קראה את מחשבותי והחליטה לכפר על עוונותיה. כאן היא נראית לדעתי הרבה יותר טוב, עשתה איפור-שיער כנדרש מסלבריטאית במעמדה. האאוטפיט די פשוט: שמלה לבנה חלקה עם חגורה שחורה די דקה. זה בסדר גמור, לא אמירה אופנתית מוטרפת או שילוב חדשני, אבל השמלה יושבת עליה טוב ומחמיאה לה. ולפחות במקרה הזה האקססוריז עושים את העבודה היטב: הנעליים מעולות לדעתי והצבע שלהן מפתיע ו"שובר" מצוין את הלבן, וכמובן הצעיף (שהיה אפשר לשחררו קצת ולתלות אותו על הצוואר בצורה רפויה יותר) המוסיף כתמים כחולים, עניין ורעננות לכל העסק. נחמד ביותר. ציון: 90 / טוב מאוד / המשיכי כך! (כדי שלאנס רודף השמלות לא יזרוק אותך עבור מתלבשת טובה ממך...)

6/17/08

מצלמות, חצאיות ומשבצות

כבר מזמן בא לי לעשות איזה "photoshoot" קטן עם עצמי ומלתחתי. אולם היתה בעיה קטנטנה אחת (תירוצים... תירוצים...), המצלמה שלי. במשך שבועות יוצאות לי המון תמונות מטושטשות רצח ובזבזתי על זה המון זמן ועצבים. בתור גולשת אופנה מדופלמת וסמי מעצבת גרפית ברור לי כמה צילומים זה דבר חשוב ולא התחשק לי בלוג עם תמונות חרא... אבל משום מה פשוט לא הצלחתי לפענח את המצלמה שלי ולחדור לנימי נפשה וצמצמה. כבר חשבתי שיש לי מצלמה גרועה (נקנתה לפני כ-6 שנים), אך מסתבר שממש לא, וגם יש לי אופציות לכוון הרבה דברים ידנית - זה היה חשוב לי כשקניתי אותה כי למדתי אז עיצוב גרפי, ולא רציתי מצלמת פוקט אוטומטית לחלוטין. זה אחלה שיש אופציית manual, אבל להפיק מזה את המקסימום, כדאי לדעת איך להשתמש בה. למזלי שני, חברתי לעבודה ובכלל (שלמדה בעצמה צילום) עשתה לי תזכורת קטנה היום לגבי צמצמים, תאורה, אסא וכדומה. קורס יותר מפורט קיבלתי מידיד טוב שלא ראיתי המון זמן ובמקרה ביקר בחיפה היום, אז ישבנו לשיחה על החיים ומצלמות. הוא הסביר לי המון דברים, שינה פונקציות במצלמה ועשה כמה וכמה נסיונות. מה שבעיקר עשיתי כשחזרתי הביתה הוא לא לשנות את מה שהוא כבר כיוונן ופשוט לנסות את זה, בתאורה הביתית המעאפנה (לצילומים) שלי אך החביבה עלי (אני ש-ו-נ-א-ת פלורסנט ברמות על! לדעתי בני אדם צריכים להתרועע רק במקומות בהם יש אור חם, צהוב). כמו כן, היתה לי עוד תגלית משלי, והיא כשאני מכוונת את הטייימר (אני מצלמת את עצמי) לא לעמוד מול המצלמה כי היא מודדת אור לפי הגוף שלי שתקוע לה בפרצוף ורק הולך ומתרחק... אלו היו 60 שניות על צילום לא מקצועי. בכל מקרה, הבעיה נפתרה! הידד, אז אילתרתי כאן כמה צילומים של חצאיות. עכשיו קיץ, אידאלי לחצאית אוורירית, אם כי לא יוצא לי הרבה (או בכלל!) ללבוש אותן באוניברסיטה כי נורא קר שם, גם בשיא החום! (אני כבר מתה "לצאת לאזרחות" ולהשתחרר מהמקום הזה...). בכל מקרה, אפשר לומר שהנושא הוא חצאיות, אם כי אולי תבחינו שיש גם תמה של משבצות שהצטרפה לעניין:

חולצה - H&M (החולצה האהובה עלי..) חצאית - נקנתה בארה"ב לפני 7 שנים, לא זוכרת איפה. נעליים - ניין ווסט


גופיית סבא - פוקס, חצאית - פפה ג'ינס, נעליים - ניין ווסט


מעיל רוח קצר - מנגו2, חצאית - יד שנייה (נראה לי שקניתי אותה ב"שתיים" לפני כ-3 שנים), נעליים - ניין ווסט
אני מאוהבת לאחרונה במעיל הרוח הקצר הזה. ארבתי לו במנגו2 ולא מזמן קניתי אותו. מה שאהוב עלי בעיקר הוא הצבע הסגול העז והמדהים (יצא קצת יותר לכיוון הכחול בתמונה, אבל אתם מבינים את העיקרון...).

ולעניין נוסף, כמובן שקרייבינג הנעליים לא חדל (ולא יחדל לעולם!): בביקור האחרון שלי בזארה שבדיזנגוף סנטר ראיתי את הסנדלים המהממים הללו, אבל לצערי לא ביצעתי רכישה. כמובן שפאנקי הגאונה, ששמתי לב שיש לה ולי טעם ממש ממש דומה, הוסיפה אותן למלתחתה. אהבתי את הניטים (כמובן!) ואת העקב המשולש (מזכיר למישהו נעליים של chloe??). אני מתכוונת לראות מה יקרה עם הנעליים האלה בסייל, שנראה לי ממש קרוב להתרחש. אגב, חשבתי על זה שמזל שאני ופאנקי לא גרות קרוב כי אנחנו פשוט נדלקות על אותם פריטים בדיוק בזארה, ובכלל, אני חושבת שזארה צריכה לתת לשתינו כרטיס הקונה הנאמן... דחוף!.
ובנימה אופטימית זו אפרוש לנוח. תודה לשני ותודה ע-נ-ק-י-ת למושי.. לילה טוב!

6/16/08

רוץ בן סוסי, רוץ ודהר!



נו, טוב, זה לא בדיוק סוס, זה חד קרן - אבל חד קרן הוא בעצם סוג של סוס, בדיוני... נראה לי שבגלל שאני עוברת תקופה מלחיצה ולא הכי כיפית בעולם אני חווה רגרסיה קלה (עד בינונית) ויש לי צורך להיאחז בקמיעות למיניהן. משום מה, מכל המרכולת של "דיווה" דווקא השרשראות הילדותיות האלה הכי משכו אותי. מעניין... ואפרופו שרשראות עם סוס, זה גרם לי להיזכר בתמונה ששמרתי, שהתפרסמה בשנה שעברה ב"וואלה אופנה" לקראת שוק המעצבים. הם הציגו בכתבה את שבעת הפריטים הנחשקים בשוק, דאז, והנה שרשרת שמצאה חן בעיני:


התמונה לקוחה מ"וואלה אופנה"

מזל שעשיתי אז print screen... אגב, בהקשר זה, אני מאוד ממליצה לכם להוריד ולשמור תמונות שמוצאות חן בעיניכם ברשת ולא להסתמך על כך שהאתר ייאחסן אותן לנצח. אפשר לעשות במחשב תיקיית "השראה" שתמיד כיף להציץ בה ולחזור אליה כשנזכרים במשהו. אני עדיין מתחרטת שלא הורדתי אף תמונה מ-Style Bytes כל עוד הבלוג היה קיים. בכל מקרה, נחזור לעניינינו, השרשרת הזאת נראית לי ממש קלה בתור פרוייקט "עשה זאת בעצמך", מלבד העובדה שצריך סוס (אגב, שמתם לב למחיר השערורייתי של 299 ש"ח שהפך ל-199 ש"ח בשוק המעצבים? שוד לאור היום!!!). כשחשבתי מאיפה אפשר להשיג סוס נזכרתי פתאום בקבוצת חיות משחק שקניתי באיזו שהיא חנות (ממש מגניבה, של פיצ'יפקס, תחפושות ודברי מסיבות) בדיזנגוף סנטר ממש מזמן:



אוקיי, אז אין לי פה סוס אבל שרשרת של בונה / אייל / ג'ירפה יכולה להיות מגניבה לא פחות. כל מה שצריך לעשות זה לצבוע את החיה בספריי או לכה אחידה כלשהיא, לחורר (את החור ניתן ליצור על ידי החדרת מסמר שקצהו חומם על הגז למספר שניות / דקות - אולי כדאי לפני הצביעה) ולחבר את השרשרת. שאר האלמנטים של השרשרת הם מאוד בסיסיים ואפשר לרכוש אותם בכל חנות לממכר חרוזים. על זה הם גבו 199 ?? לא ולא, אפשר ליצור כזה בהרבה הרבה הרבה פחות. החיות האלה עלו כמדומני 1 או 1.5 ש"ח ליחידה ונראה לי שהיו עוד סוגים רבים של בע"ח לבחור מהם. לא היה לי מושג מה אעשה איתן כשקניתי אותן, אך לא יכולתי לוותר. ומסתבר שבסופו של דבר הן יהיו שימושיות...

לילה טוב!

6/15/08

כלבו

שאריות מיום חמישי האחרון: שמלה אחת שהואלתי להשאיר בקאלה... הגעתי למסקנה, קצת מעציבה, שלבן זה לא ממש הצבע שלי. וחבל, כי יש לי בארון הרבה לבן. לא שזה כזה נורא, אבל יש צבעים שטובים לי יותר. אז החלטתי לוותר על השמלה הזאת, על אף הפרחים הפלאפיים מסביב למחשוף! בנוסף היא היתה שקופה משהו, וגם לא נראה לי ששמלה לבנה היתה מתקבלת בחתונה בעין יפה. נישאר עם התמונה למזכרת:



ועוד כמה קצוות - לק כחול שאני מאוהבת בו כעת:



וגם מה שלבשתי הערב, מוצ"ש:



מסתבר שיש לי ראש! וגם פנים... לאט לאט תגלו. קצת קשה לי עם האקסהיביציוניזם הזה, אם כי העובדה שפתחתי בלוג מעידה במידה מסוימת שאני מוכנה לחשיפה. אז מה היה לנו: אנסמבל חביב של טוניקת מנגו2, סנדלי גלדיאטור של ניין ווסט וטייץ מבריק של אמריקן אפרל, שהאפקט שלו הצליח לחמוק לחלוטין מהתמונה. בווו...
שיהיה שבוע טוב !

6/13/08

אני עדיין בחיים



אני גמורה! מכירים את "חוק מרפי"? אז זהו, שכל הסמסטר שלי הוא "חוק מרפי" אחד גדול. זה הסמסטר האחרון, אבל כל מה שיכול להשתבש בו משתבש. כל מיני קורסים שחשבתי (ונאמר לי ע"י אחרים שכבר עשו אותם) שיהיו קלילים, התגלו כעמוסים ומלאי מטלות ואיכשהוא נתקעתי הסמסטר עם מרצים מעצבנים ביותר (אחד אחד) שנמצאים בקיבעון אנאלי חמור. אילו רק יכולתי להיות כמו ציון החתול, לנמנם חסרת דאגות ולהשתמש בספרים ככריות בלבד (אם כי אלו לא כריות כל כך נוחות...). אולם, אני חייבת לציין שחלק מהתשישות נובעת גם מדברים יותר נחמדים ולא רק מטלות לימודיות. אתמול נסעתי לת"א . בדרך כלל תל אביב אצלי זה די "קוויקי", אני מגיעה, מסתובבת כ-3 שעות במקומות שייעדתי לעצמי מראש ואז חוזרת צפונה, לפרובינציה. אתמול זה היה ביקור ארוך, שכלל פגישה עם חברים ישנים, חדשים, חגיגת יום הולדת משפחתית וכמובן(!) ... שופינג. אחד המקומות המרכזיים בהם אספתי שלל היה "קאלה". קניתי את השמלה הבאה:


פאייטים! בנוסף, השמלה הזאת כל כך קטנטנה, שהרגשתי שהיא ממש מחכה לי. בכלל, כל פעם שאני רואה משהו במידה XS אני מרגישה שהשם שלי כתוב עליו. אולי זה שריד מהימים שהייתי באמת קטנטונת ובגדים רבים הייתי צריכה להצר. או גם, למיטב זכרוני בתחילת ימיה של רשת זארה בארץ, המידות הקטנות לא היו שכיחות כל כך ולרוב המידה הכי קטנה היתה M. (אם כי, אני תמיד נוהגת להתבדח שבזארה יש שלושה סוגי מדיום: מדיום שהוא בעצם לארג', מדיום שהוא סמול ומדיום שהוא באמת מדיום...). אז השמלה הזו נראתה לי מצויינת - פאייטים למעלה, בד אוורירי בגימור בלון למטה והתאמה מושלמת לגוף, שזה הכי חשוב. ונעבור הלאה, מצאתי גם שמלה מ-ד-ה-י-מ-ה שאלבש לחתונה של חברה בעוד כשלושה שבועות. כמה מהאנשים שקוראים את הבלוג יהיו בחתונה אז לא בא לי לחשוף עדיין את המראה אבל אתן לכם רמז קטן מהשמלה:


הבד מימין הוא חלקה התחתון של השמלה והבד משמאל, המשובץ במיני פאייטים קטנטנים הוא בחלק העליון. מדובר בשמלה קצרה, טיפה מעל הברך בגווני טורקיז ירקרק שכאלה. כשמדדתי אותה עוד שתי בנות שהיו בחנות אמרו שהצבע ממש יפה לי (מסתבר שכן.. זה צבע לא כל כך צפוי ואין לי שום דבר אחר במלתחה בצבע הזה), אז זה בכלל סגר את העיסקה.. אני מתכוונת לשלב את השמלה עם גרביונים מגניבים שרכשתי ב-American Apparel וליצור טוטאל לוק מעניין - משהו קצת מעבר לקונספט ה"שמלה + נעלי עקב" השגרתיים. מבטיחה לצלם לפני לכתי לחתונה, ואז תוכלו לראות על מה מדובר. מה שבעיקר אני אוהבת בשמלה הוא העובדה שהיא אקלקטית, מעניינת ולא שגרתית לחלוטין, ועם זאת מתאימה לי בדיוק ומחמיאה לנתונים. זה שילוב שלא קל למצוא. בעבר נטיתי לכיוון האקלקטי, מגניבי, מיוחדג'.. אבל אני חייבת לציין שלפעמים הבחירות שעשיתי היו מעט מוטעות ונעשו עם יותר דגש על הבגד מאשר על איך נראה הלובש (הלובשת) בתוכו. אגב, דוגמא מצויינת לדבר כזה נמצאת בתמונה הבאה:

התמונה לקוחה מ-Style.com

התמונה הזאת שמורה אצלי כבר כמה חודשים, מחכה להשתלב באחד הפוסטים. אז הנה הגיע הרגע. מרי קייט אולסן בשמלת וינטג' של מיסוני. שאפו על הווינטג' מיסוני ושמלה בהחלט לא שגרתית. אבל... את נראית נורא בתוכה! דבר ראשון, שמלת מקסי למי שבקושי מגרדת את המטר ושישים ס"מ?? מה פתאום!!? והשרוולים הענקיים והרחבים? הידיים הקטנות שלה טובעות בתוכן.

תראו איזה מראה מזעזע של היד בתוך השרוול הענק. כל הלוק צועק: שיחקתי בארון בגדים של אמא וזה מה שמצאתי... אגב, אני לא בטוחה אפילו שדוגמנית סופר גבוהה וגבעולית תיראה טוב בשמלה הזאת, היא מאוד בעייתית. מרי קייט, אני נאלצת להוציא לך כרטיס אדום! אבל הכל מאהבה... שלא תבינו לא נכון, אני מתה על התאומות אולסן, ואני אפילו מרגישה קצת דמיון אליהן, בעיקר בנושא מימדי הגוף (חשבון הבנק, לצערי, קצת פחות דומה). תמונה כגון הנ"ל גורמת לי לחייך בשעשוע:

אשלי אולסן ודוגמנית העל קרולינה קורקובה באירוע ה-CFDA Awards. אשלי אמנם נועלת נעלי עקב סופר מגביהות אך כך גם קורקובה, מה שאומר שפער הגבהים ביניהן נשמר. חמוד... מזל שאני לא צריכה להסתובב ליד דוגמניות על, קצת מלחיץ... ואפרופו התמונה הזו, מה דעתכם על מלבושיה של החצי השני לבית אולסן?

היו הרבה ביקורות לכאן ולכאן וקטילות על האאוטפיט. אני חושבת שהוא בכלל לא נורא. היא נראית די חמודה. וגם ז'קט קצר, שלא עובר את אורך המותן מחמיא לנמוכות. זה בהחלט "טוטאל לוק" מתוקתק ומאיזשהיא סיבה היא מזכירה את ציור ה"חלילן הקטן" של מאנה:

Manet, Le Fifre, 1866
אולי זה בגלל ה"תחפושתיות", אולי הז'קט הקצר, אולי הלימודים שלי... בכל מקרה היא נראית מתוקה. היא לא לובשת בגדים מתקתקים או משהו כזה (ווריאציה נשית של טוקסידו גברי זאת לא ההגדרה שלי למתיקות) אך התחושה הסופית מתוקה בעיני - בא לי לצבוט לה את הלחי ... ושוב סחתיין על לקיחת הסיכונים. אתם יכולים לשער שהרוב המכריע של שאר הסלבריטאיות שנכחו בארוע בחרו באופציית השמלה - שבלונית יותר או פחות.

ובלי קשר לנ"ל, כידוע לכם נחתה עלינו (לטובה) עונת החתונות. אני ממש לא מתחתנת בקרוב, ואני מניחה שמי שכן מתחתנת בחודשים אלה כבר מצאה מזמן שמלה. אך האם אתם מכירים את צמד המעצבות העונה לשם "ליכטנשטט" ? מדובר בשתי בוגרות של בצלאל (אמנות וגרפיקה, בהתאמה) בשם שרון דאובה ואפרת ליכטנשטט. הן מעצבות שמלות כלה מקסימות מקסימות לדעתי, שאתם יכולים לראות כאן. כמו כן, ברפרטואר שלהן יש גם שמלות ערב ודברים מדליקים כגון זה:

התמונה לקוחה מהאתר שהוזכר קודם
למי שמתחתנת / מתעניינת, נראה לי שווה הצצה. סוף סוף שמלות כלה סולידיות, אלגנטיות ואציליות (בניגוד למחוכי ג-לית לוי ושות'). אז שיהיה שבת שלום! ומנוחה!

6/9/08

פוסט נעליים מספר 53,449...


שני זוגות של יפיופות מבית steve madden: ניטים ופרנזים!!

אולי כבר ציינתי את זה פה קודם, אבל השנה הפכתי לפריקית של נעליים. בטח תגידו, נו טוב, הרי כל בחורה אוהבת נעליים... אבל לא, אצלי זה לא היה כך בעבר. הייתי מאוד סקפטית לגבי פריט הלבוש הזה, והייתי צריכה ממש להתלהב מנעל בשביל לרכוש אותה. אי לכך לא קניתי יותר מדי נעליים (אבל כמובן לא צריך לרחם עלי, אתם יכולים להניח שהיו לי מספיק זוגות...). נהגתי במשך שנים לערוך בחינות אופי מעמיקות ביותר לכל זוג נעליים לפני רכישתו, משל הוא היה בן זוג פוטנציאלי לחתונה. ואילו השנה, השנה אני פשוט מתאהבת על ימין ועל שמאל. יותר מדי זוגות של נעליים קורצים אלי מחלונות הראווה, וכל גלישה ברשת מותירה אותי מאוהבת ושבורת לב... לא תחקיר בטחוני, כמו בימים הטובים, ולא מחשבה עמוקה על כמה באמת אוכל ללבוש את הנעל וכמה היא באמת נוחה - אני ישר פותחת את הלב והכיס, כמו איזו תיכוניסטית מתלהבת. ממש שרמוטת נעליים... יש כמובן ברגע זה כמה זוגות על הכוונת (אמא שלי תתפלץ כשהיא תקרא את זה. היא לא מבינה "כמה זוגות נעליים יכול בנאדם לקנות בעונה אחת??!!") וגם לחורף יש לי כבר תוכניות ואני יודעת בדיוק במה אני צריכה לתגבר את מלתחת הנעליים / מגפיים החורפית שלי (אוקספורדים, מגפוני patent leather כלשהם וגם איזשהוא מגפון עם שריכה - אפשר לשלב את שני האלמנטים האחרונים במגפון אחד).
נעליים, זה כידוע לא עניין זול. קחו למשל את ה-mini wedges של סטיב מאדן שכבר כתבתי עליהן כאן. אני מזילה ריר על הזוג בכחול, אבל 479 ש"ח זה המון לכל כך מעט נעל. קיוויתי שכבר התחילה סוף העונה ויש הנחות ומה שגיליתי זה שהמבצע היחיד כרגע הוא זוג שני בחצי המחיר. אבל אני רוצה זוג אחד בלבד... (ואם אפשר בחצי המחיר!!). ואז גיליתי את הזוג הבא באתר bakers.com (אני מתכוונת לזוג העליון):

מצא את ההבדלים (קשה, אני מודה. מלבד העובדה שלמעלה זה זמש ולמטה Patent Leather, אין ממש הבדל)

זה ממש חיקוי מושלם! ונחשו באיזה מחיר? 26 דולר!!!! מדהים. אני רוצה כזה עכשיו... אגב, בהקשר זה אני שוקלת לעשות רכישה (לאו דווקא של הנעל הזאת) באתרים אמריקאיים ולשלוח את זה לארץ דרך US shops. הם נותנים לכל משתמש כתובת בארה"ב, כדי שנוכל להזמין מהרשתות שרובן שולחות רק לרחבי ארה"ב, ואז שולחים לך את ההזמנה לארץ. זה נשמע טוב על הנייר, אבל אני רק תוהה מה ה-catch והאם המשלוח הזה לא יגיע לסכומים אסטרונומיים בסופו של דבר. מי מכם שניסה את השירות של US shops או שמע עליו, אשמח לשמוע המלצות או אם התאכזב מהם אני מקווה שיוכל לבלוע את גאוותו ולהזהיר אותנו, כאקט למען החברה. אז תכתבו לי בתגובות, אני מעוניינת לדעת עוד מידע אם יש למישהו.


תראו מה עוד יש באמתחת החקיינים מ-bakers.com, חיקוי מוצלח ביותר לגלדיאטורים הטחונים מסקס והעיר. ועוד במחיר חביב - נראה לי הכי זול מכל החיקויים שראיתי עד כה..
ועוד לגבי נעליים, בעבר חיבבתי מאוד חולצות עם הרבה עניין: כיווצים, תוספות, הדפסים מעניינים, ruffles, frills דיטיילס וכל מה שאפשר לקרוא לו ציוצים. לאחרונה שמתי לב שאני נוטה להוריד את הווליום באגף העליון, ולרוב להסתפק בחולצה חלקה, בעוד שכפות הרגליים מקבלות תשומת לב מיוחדת. נעליים הן אקססורי שאין להקל בו ראש והן יכולות to make or break an outfit, כמו שאומרים. נעל גרועה יכולה לגרום לכל התלבושת להיראות זולה. נעל טובה יכולה להרים גם מראה פשוט ולא מתיימר של ג'ינס וטי שירט ולתקתק אותו לחלוטין.


ג'ינס, ז'קט ונעלי עקב מעולות. כל מילה מיותרת. (התמונה לקוחה מ-garance dore)

וכמו כן יש את עניין הגובה. אגלה לכם סוד - הנעליים הכי אהובות עלי הן כפכפי havaians החומות שלי, שאחרי חוויות כמו חתכים ברגל מנעל לא נוחה, או ערב מעורער ביותר על עקבים גבוהים מדי הן המפלט שלי והן מנחמות אותי. לעומתי, החבר שלי פשוט ש-ו-נ-א אותן. הוא טוען שמותר ללכת עם כאלה רק לים ומאחר ואני קונה נעליים באובססיביות, אין לי שום סיבה ללכת איתן ולהשאיר את הזוגות היקרים והיפים בארון (יש משהו בדבריו...). ובאמת, הכי נוח לי ללכת על שטוח, ואודה שאני מרגישה די מוזר על עקבים. אבל, האפקט של נעלי עקב הוא ממש רציני. אני מציעה לכן לעשות ניסוי - תעמדו מול המראה עם נעליים שטוחות, אז תחליפו לנעלי עקב, ואחרי זה תחזרו שוב לשטוחות [אפשר לעשות את זה שוב ושוב ושוב עד שתראו את זה בבירור... :)]. איזה אפקט, הא ?? אין כמו אישה על עקבים. מצטערת על הנימה השובניסטית שבדברי, אבל אישה על עקבים נראית אצילית ואלגנטית יותר. אין מה לעשות... ועבור הנמוכות שבינינו - כמוני, בכלל... אנסה גם להמחיש לכם את זה על הבלוגרית הנודעת Rumi מ-Fashion Toast:

משמאל לימין: ללא עקב, עקב נמוך/בינוני, עקב גבוה

ללא ספק רומי חתיכה ונראית טוב (בכל מקרה), אבל שימו לב איך העקבים הגבוהים מימין מאריכים לה את הרגליים ומשדרגים אותה וכמה הרגליים שלה משמאל מתחילות להיראות כמו גזעים קטנים. (סורי רומי...) אין מה לעשות, הכל תלוי בפרופורציות, ועקבים משפרים את הפרופורציות שנתן הטבע (לפחות במקרה שלי).
ועוד סוגיה בנושא נעליים, והיא עניין נעלי המעצבים. לאחרונה אני מתחילה לשקול ברצינות לחסוך קצת לטובת נעל של marc by marc jacobs או משהו כזה. אגב מארק, מסתבר שכמעט לכל הבלוגריות (לא לי, אל דאגה) יש את המגפון הזה של מארק מהעונה שעברה (כמדומני):


המגפונים האלה היו בסייל (בנט א פורטר האמריקאי) וירדו מהמחיר המופרך של 850$ למחיר של 340$ (שהוא עדיין גבוה, אבל מדובר כאן בהנחה רצינית, ואני גם יכולה לומר לכם שכבר קניתי מגפיים בקצת יותר מזה...). מה שצריך זה לארוב לנעליים כאלה בכל האתרים לממכר פריטי מעצבים (נט א פורטר, יוקס ושות') עד שמחירם בסייל יורד למחיר סביר (הכל יחסי...). אם יש לך מזל ונשאר משהו במידה שלך אחרי ההתנפלות ההמונית (סביר להניח שלא רק את אורבת כמו נמר בנגאלי מורעב שמסתתר בין השיחים), וגם יש לך קצת דינרוס בבנק, אפשר להקליק על העכבר ולהזמין. בכל מקרה, לא נראה לי שאני הולכת לעשות רכישה מסוג כזה בקרוב, אבל זאת סתם מחשבה שנחמד להשתעשע בה...

6/5/08

אביזרי היום

1. חגורת ניטים - כן כן, אני עדיין חזק בטרנד. תנו לי שבוע שבועיים ואני עוברת לטירוף הבא. באופיי אני טיפוס שיש לו יכולת מינימלית ביותר בכל הקשור לדחיית סיפוקים. הכל אצלי חייב להיות "אתמול", ולרוב כשאני רוצה משהו אני ישר הולכת להשיג אותו ו"מפטמת" את עצמי במה שזה לא יהיה... עד שנמאס. ולרוב נמאס די מהר. ואז - אני מתחילה להתכונן לכיבוש היעד הבא... באמת, מעניין מה יהיה הקרייבינג הבא??



(אל דאגה, אני לא מסתובבת בדרך כלל כאשר כרסי הקטנטנה מבצבצת מתחת לחולצה - פשוט הרמתי את החולצה מעט על מנת לקבל מראה יותר טוב של החגורה...)

2. שרשרת שנקנתה בגרושים ב"פאנקי פיש" (לא ממש מקום שאני קונה בו משהו מעבר לגומיות לשיער) ועברה מהפך קל תחת ידי. הורדתי ממנה כמה אלמנטים (מזעזעים), קיצרתי, הוספתי שני חרוזים מנצנצים ו-voila. אני ממש מחבבת אותה..



3. שרשרת "גורמט" שחיפשתי כמותה כבר הרבה זמן. נמצאה במנגו עודפים. משדרגת אפילו את החולצה המשמימה הזו שבדרך כלל משמשת עבורי כפריט שנלבש מתחת לבגדים.



אפשר גם ללפף פעמיים... שימו לב לצבע המתכת - זה בעקרון בצבע כסף אבל עם קצת אדמדם. מעין הכלאה של גווני כסף וזהב, ממש מעניין (נראה לי שיצא בתמונה קצת יותר מדי לכיוון הזהב, אבל אתם מבינים את העיקרון).



ולסיום, צמיד שאת תמונתו הורדתי מ-urban outfitters כבר מזמן מזמן, כי הוא מצא חן בעיני מאוד. מסתבר שיש הכל בארץ וש-Twentyfourseven מוכרים כאלה בדיוק רק בצבע כתום (נמר ג'ינג'י). הייתי לגמרי קונה לי אחד כזה אלמלא הוא היה ענק ומתחלק לי בקלילות גם מכף היד. מומלץ לבעלות פרק יד בעובי ממוצע ומעלה...

6/3/08

חולצת טי - לא דבר כל כך פשוט...

חזרתי אחרי היעדרות קלה! למי מכם שתהה, לא נשאבתי לתוך חור שחור, פשוט היה לי קצת אטרף לימודים. מסתבר שלצורך כתיבת אחת מעבודות הסמינריון שלי אני צריכה להתמודד עם חומר תיאורטי לא פשוט שעוסק ביחסים בין דימוי חזותי לטקסט. מעניין מאוד, אך סבוך וכבד וביומיים האחרונים אני מנסה למצוא את הידיים והרגליים שלי בתוך מאמר בן ארבעה עמודים. אתם בטח מכירים את זה - כמה שהמאמר קצר, ככה הוא מתוסבך...
ונעבור לעניינינו. נתחיל בקצת חדשות עצובות, למרבה הצער. ואני לא מתכוונת למותו של איב סן לורן (אם כי זה גם עצוב...). הבלוגרית הנורבגית Agathe, אשר לא מזמן פרסמתי פה את הבלוג שלה, Style Bytes, בתור אחד מהבלוגים הטובים והמושקעים, נעלמה לחלוטין. לא רק שהיא הפסיקה לפרסם, אלא גם כל האתר ירד מהרשת. מוזר ביותר. זה עורר "רחש בחש" בקרב שאר הבלוגרים ותהיות לגבי איפה היא ומה קרה לה ? Rumi אף הרחיקה לכת וטענה שאולי היא קיבלה תגובות רעות ונבזיות עד כדי כך שנמאס לה כבר. השד יודע מה באמת קרה, אבל ממש חבל שכל האתר נעלם. זה גורם לי להצטער שלא הורדתי משם תמונות שמצאו חן בעיני כשעוד יכולתי.. נו טוב, חבל מאוד ואני מקווה שהיו לה סיבות טובות ומשמחות להפסיק עם כל עניין הבלוגינג הזה.


ללבוש או לא ללבוש? זאת השאלה! (טי של urban outfitters)

ולעניין שקצת מבלבל אותי לאחרונה - חולצת הטי. אני חייבת לומר שבכל הקשור לאופנה די קשה להתקיל אותי, ויש לי דעה מוצקה ומשנה סדורה לגבי רוב הדברים. וכמובן שיש לי טעם מסוים משלי, והספקתי לגלות, עקב שנים של ניסוי וטעיה, מה מתאים לי ו"מוציא אותי טוב", ומה פחות. דבר שמאז ומתמיד היה אצלי בגדר "לא" (עם 3 סימני קריאה!!!) הוא חולצת הטי. זאת מכמה סיבות. ראשית, נושא העלות: אין לי כל בעיה להוציא בסביבות ה-200 ש"ח על איזה טוניקה או שמלונת מבד מעניין ועם דיטיילס (וגם יותר מזה על ז'קט יפה - יש לי חולשה לז'קטים). אבל חולצת טי במחיר שבין 70 ל-100 שקל, זה נראה לי מוגזם! על זה אני מתקמצנת... לא נראה לי הגיוני להוציא על הדבר ה"פושטי" הזה יותר מ-30 ש"ח, שלא לדבר על מותגים כמו "שוגר דדי" שגובים הרבה יותר ממחיר ה"רשתות הקבועות" שנקבתי בו קודם.


300 ש"ח לטי ?? אתם בטח צוחקים.. ברגע שאמצא לי שוגר דדי, אולי אפשר לשקול את זה..

דבר נוסף הוא המראה והאפקט. לדעתי אני פשוט לא נראית טוב בטי. אני די רזה ולכן כשהזרועות שלי נתונות בתוך שרוול שהינו רחב יותר מהיקפן, הן נראות עוד יותר רזות. ואז מתחילות ההערות בסגנון: "תגידי, את בכלל אוכלת משהו?" (תאמינו לי, להיות רזה זה לא כזה כיף לפעמים). אי לכך, נמנעתי מהטי. יש המון סוגים של חולצות אז לא ממש חשתי בחסרונן. אבל, לאחרונה, גלישה אינטנסיבית ברשת הוכיחה לי שאנחנו ממש בעידן הרנסנס של חולצות הטי:

כולן נראות מגניב. אולי גם אני אנסה? יכול להיות שטעיתי ושפטתי את כל המגזר האופנתי הזה לחומרה? אז החלטתי לתת לטי צ'אנס - למען המחקר, כמובן. היום היה יום מתאים לניסוי משום שהיתה לנו בעבודה מטלה פיזית (בדרך כלל העבודה שלי כרוכה בלהקליק על העכבר ולטפל בתמונות בתוכנת הפוטושופ, לא ממש עבודת כפיים...), אז הייתי צריכה להתלבש קליל כדי שלא יהרסו לי הבגדים וכדי שאוכל לסחוב דברים בקלות. אז מה לבשתי? ג'ינס סקיני שחור (אל תדאגו, יש לי כמה, הם ברוטציה), טי גברית לבנה, חלקה, v-neck, באורך שבין חולצה לטוניקה, ווסט פתוח מעל וגם שרשרת רוקיסטית מגניבה. הרגשתי מאוד רוקנרול ולדעתי נראיתי כמו גירסה כחושה של ג'ואל מאדן, מינוס הקעקועים וכובע הפדורה. הלוק לא גרר תגובות מיוחדות במהלך היום, אך כשנפגשתי עם החבר בערב, הוא שאל אותי: "רגע, לא אמרת לי פעם שאת לא לובשת טי-שרטים?" ועניתי: "כן, אבל..." לא הספקתי לסיים והוא מיד אמר: "אז באמת לא נראה לי שכדאי שתלבשי את זה. זה ממש לא משהו." כן, כן, כפי הנראה הדעה שהחזקתי בה מלכתחילה היתה נכונה. הניסוי תם באכזבה אך ללא נפגעים. מיותר לציין שאני חוזרת מיד לחולצות ללא שרוול...